כאשר הבדיקה שהייתה אמורה להגן – לא הגנה
בדיקות סקירה הן אחד מכלי הגילוי המוקדם החשובים ביותר ברפואה המודרנית. בין אם מדובר בסקירת מערכות במהלך ההיריון ובין אם בסקירות אונקולוגיות שגרתיות לאחר גיל מסוים – הבדיקות האלה תוכננו כדי לאתר בעיות בשלב מוקדם, כאשר הטיפול יעיל יותר והסיכויים טובים יותר. אבל מה קורה כאשר הבדיקה לא הוזמנה כלל? כאשר הדוח פוענח בשגיאה? כאשר ממצא חשוד “נבלע” בתיק ולא הועבר הלאה?
אנשים רבים מגיעים לשלב מאוחר מדי – עם ילד שאובחן עם מום שניתן היה לזהות לפני הלידה, עם אבחנה אונקולוגית בשלב מתקדם שהתפתחה שנים לאחר בדיקת סקירה “תקינה”, עם תחושה עמוקה שמשהו השתבש ואף אחד לא אמר להם על כך. התחושה הזו אינה תמיד שגויה. לעתים קרובות, מאחורי הכישלון הרפואי מסתתרת רשלנות בבדיקות סקירה – מחדל ממשי בסטנדרט הטיפול הרפואי שהחוק מחייב.
ד”ר דוד שרים מגיע לנושא זה עם זווית ייחודית: הוא גם רופא וגם עורך דין. זה אומר שכאשר הוא בוחן תיק רפואי, הוא לא מסתמך על הסבר של מומחה חיצוני – הוא קורא את הדוחות בעצמו, מזהה את הפרוטוקול שהיה אמור להתבצע, ויודע בדיוק היכן השתבר הסטנדרט.
מהן בדיקות סקירה ולמה הן קריטיות?
המונח “בדיקת סקירה” (Screening) מתאר בדיקה המתבצעת באוכלוסייה בריאה לכאורה, מבלי שיש תסמין ספציפי המצדיק בדיקה. הרעיון הוא פשוט: חלק מהמחלות והמומים ניתנים לגילוי בשלב שבו עדיין אין תסמינים, ומוקדמות ההתערבות – טובים התוצאות. בישראל, תוכניות הסקירה השגרתיות מוגדרות על ידי משרד הבריאות ומחייבות גם את קופות החולים.
חשוב להבין שמדובר בשני עולמות שונים שמשיקים לאותה שאלה משפטית: עולם סקירות ההיריון ועולם הסקירות האונקולוגיות. בשניהם, הכישלון יכול לגרום לנזק בלתי הפיך – ובשניהם, שאלת הרשלנות עשויה להיות רלוונטית.
סקירות במהלך ההיריון
סקירת מערכות היא בדיקת אולטרסאונד מפורטת המאפשרת לרופא מומחה לרפואת האם והעובר לבחון את מבנה גוף העובר, איבריו ומערכותיו. בישראל מקובלים שני שלבים עיקריים:
- סקירה מוקדמת (שבוע 14-11 להריון): נמדדת שקיפות עורפית (NT), נבדקים סמנים כרומוזומליים ראשוניים ומבנה ראשוני של העובר.
- סקירה מאוחרת (שבוע 24-22 להריון): בדיקה מקיפה של כלל מערכות גוף העובר – לב, מוח, עמוד שדרה, כליות, שלד ועוד.
הסקירות מבוצעות באמצעות אולטרסאונד על ידי רופא מומחה לרפואת האם והעובר. קופות החולים מחויבות לממן אותן במסגרת סל הבריאות. הנחיות משרד הבריאות מפרטות בדיוק אילו מערכות יש לתעד ומה נחשב “פענוח נאות” של הבדיקה.
סקירות אונקולוגיות שגרתיות
בניגוד לסקירות ההיריון שמיועדות לכל הנשים ההרות, הסקירות האונקולוגיות ממוקדות לפי גיל, מגדר וגורמי סיכון. תוכניות הסקירה של משרד הבריאות כוללות, בין היתר, ממוגרפיה לסקירת סרטן השד בנשים מגיל מסוים, קולונוסקופיה לסקירת סרטן המעי הגס, בדיקת PAP smear לצוואר הרחם, ובדיקות שונות לגורמי סיכון ספציפיים. מדובר בהנחיות מחייבות, לא בהמלצות בלבד – ואי-ביצוען, כאשר מוצדק קלינית, עשוי להוות בסיס לרשלנות.
הנחיות אלה מבוססות על ראיות רפואיות מצטברות ומהוות חלק בלתי נפרד מסטנדרט הטיפול הרפואי הנדרש מרופא סביר.
שני סוגי הכשל: אי-ביצוע לעומת פענוח שגוי
כאשר באים לבחון האם התרחשה רשלנות בבדיקות סקירה, ההבחנה הראשונה היא בין שני תרחישים שונים: האחד הוא מצב שבו הבדיקה לא בוצעה כלל, והשני הוא מצב שבו הבדיקה בוצעה אך התוצאות לא פוענחו כראוי או לא הועברו למטופל בצורה מספקת. מבחינה משפטית, מדובר בשני מסלולים שונים – אך שניהם עשויים להוות עילה לתביעה.
אי-ביצוע הבדיקה יכול לנבוע ממספר נסיבות: רופא שלא הפנה לסקירה למרות גורמי סיכון ידועים, מקרה שבו ההפניה התעכבה מעבר לחלון הזמן הרלוונטי, או מצב שבו הבדיקה לא הוסברה למטופל והוא לא היה מודע לזכותו לבצעה. בכל אחד מהמקרים האלה, הנזק נובע מחוסר מידע שנמנע מהמטופל – מידע שעשוי היה לשנות את מהלך הטיפול.
פענוח שגוי הוא תרחיש שלעתים קשה יותר לזהות, בדיוק משום שהבדיקה בוצעה. המטופל קיבל דוח, הרופא אמר “הכל תקין” – ורק שנים לאחר מכן מתברר שהיה ממצא חריג שלא זכה לתשומת הלב הנדרשת. זה עשוי להתבטא בממצא שתועד כ”לא בולט” אך היה אמור להצדיק בדיקה נוספת, בדוח שלא הועבר לרופא המטפל, או בפרשנות שגויה של תמונה אולטרסאונד.
“כרופא ועורך דין, אני יודע לקרוא בין השורות של הדוח הרפואי ולזהות את הרגע שבו הסטנדרט נשבר – לפעמים זה מילה אחת שנוסחה בזהירות כדי לטשטש ממצא, לפעמים זו שורה שחסרה לגמרי.”
| סוג הכשל | דוגמה קלינית | הליך נכון | הליך רשלני |
|---|---|---|---|
| אי-ביצוע סקירת היריון | הריון בסיכון גבוה ללא הפניה לסקירה מוקדמת | הפניה לסקירה בין שבוע 11 ל-14 עם רישום בתיק | אי-הפניה למרות גורמי סיכון, היעדר תיעוד בתיק |
| פענוח שגוי בסקירת מערכות | ממצא חריג בלב העובר שסומן “תקין” | תיעוד הממצא, הפניה לאקו לב עוברי, ייעוץ לרופא מיילד בכיר | תיעוד כ”וריאנט נורמלי”, ללא הפניה נוספת |
| אי-ביצוע סקירה אונקולוגית | אישה בת 50 שלא הופנתה לממוגרפיה | הפניה שגרתית בהתאם לגיל ולהנחיות משרד הבריאות | היעדר הפניה ללא הסבר תיעודי |
| פענוח שגוי בסקירה אונקולוגית | צל בממוגרפיה שדווח כ”שפיר” ללא מעקב | תיעוד הממצא, הפניה לביופסיה או לבדיקת MRI | שחרור המטופלת ללא מעקב, ללא הסבר בכתב |
דוגמאות לאי-ביצוע
אי-ביצוע בדיקת סקירה מתרחש לעיתים בתרחישים שנראים “שגרתיים” מבחינת הרופא, אך יוצרים חוסר מידע קריטי מבחינת המטופל. אישה עם היסטוריה משפחתית של מחלות כרומוזומליות שלא הופנתה לסקירה גנטית; גבר בן 52 עם היסטוריה משפחתית של סרטן המעי הגס שלא קיבל הפניה לקולונוסקופיה למרות שההנחיה ברורה. בכל אחד מהמקרים האלה, אם הנזק היה ניתן למניעה בביצוע הבדיקה בזמנה, קיימת שאלה משפטית ממשית.
דוגמאות לפענוח שגוי
פענוח שגוי הוא תרחיש מורכב יותר לזיהוי, אך לא פחות חמור. ממצאים חריגים בבדיקת אולטרסאונד שתוארו כ”גבולי” אך לא הצדיקו הפניה בדחיפות; דוח ממוגרפיה שהגיע לרופא המטפל שבועות לאחר הבדיקה ולא זכה לטיפול; תוצאת PAP smear חריגה שנרשמה בתיק מבלי שהמטופלת הוזמנה לייעוץ – אלו דוגמאות לכשלים שמשמעותם אינה בהכרח זדון, אלא לעתים קרובות מערכת שלא פועלת כפי שהיה צריך.
חובת היידוע וההפניה: מה הרופא חייב לעשות?
חוק זכויות החולה, תשנ”ו-1996, קובע חובת מידע מפורשת: הרופא המטפל מחויב למסור למטופל מידע רפואי הנחוץ לו כדי לקבל החלטות מושכלות בדבר טיפולו. חובה זו אינה מצטמצמת לדיון בטיפול קיים – היא כוללת גם יידוע בדבר בדיקות אבחנתיות רלוונטיות שהמטופל זכאי לבצע, ובכלל זה סקירות שגרתיות שהמטופל עשוי שלא להיות מודע אליהן.
מעבר לחוק זכויות החולה, הפסיקה הישראלית פיתחה את מושג “סטנדרט הטיפול הרפואי” – האמת-מידה שלפיה נבחנת התנהגות הרופא. רופא מומחה לרפואת האם והעובר צפוי לפעול לפי פרוטוקולים מקצועיים ברורים; רופא משפחה צפוי להכיר את הנחיות הסקירה של משרד הבריאות לגיל ולמגדר של מטופליו. כאשר הוא אינו פועל לפיהן ואינו מתעד מדוע, נפרצת חזית הרשלנות.
ישנן שלוש חובות מרכזיות שעל רופא לקיים בהקשר של בדיקות סקירה:
- חובת ההפניה: לזהות מטופלים הזכאים לסקירה לפי גיל, מגדר וגורמי סיכון ולהפנות אותם בעיתוי הנכון.
- חובת היידוע: להסביר למטופל מהי הבדיקה, מה היא מחפשת ומה המשמעות של ביצוע – או אי-ביצוע – שלה.
- חובת המעקב: לוודא שתוצאות הבדיקה הגיעו לידיו, שהן פוענחו כראוי ושהמטופל יודע מה היא משמעותן.
תוכניות סקירה לפי משרד הבריאות
משרד הבריאות מפרסם הנחיות סקירה שגרתיות המפרטות אילו בדיקות מומלצות, לאיזה גיל ולאיזה מין. הנחיות אלה מתעדכנות מעת לעת ומשקפות את הקונסנזוס הרפואי המדעי. חשוב להדגיש: אלו אינן “המלצות רצוניות” – קופות החולים מחויבות לממן אותן, ורופאים מחויבים להפנות אליהן את המטופלים המתאימים.
העובדה שבדיקה מסוימת “כלולה בסל הבריאות” ולא בוצעה יוצרת תיעוד מינהלי הניתן לבדיקה – ולעתים קרובות, הוא חלק מהתשתית הראייתית של תביעת רשלנות.
מתי אי-הפניה הופכת למחדל מקצועי?
בתי המשפט בישראל בחנו בפסיקות שונות את השאלה מתי אי-ביצוע בדיקת סקירה מהווה רשלנות רפואית. הקריטריונים שעלו מהפסיקה כוללים: האם גורמי הסיכון של המטופל היו ידועים לרופא? האם ההנחיות הקליניות היו ברורות ומחייבות? האם הייתה הוראה מפורשת לאי-ביצוע – ואם כן, האם היא תועדה? והאם המטופל קיבל הסבר שאפשר לו לקבל החלטה מושכלת?
היעדר תיעוד מחמיר את המצב משפטית. בפסיקה ישראלית נקבע לא אחת שאם פעולה לא תועדה בתיק הרפואי, הרי שלצורכי ההליך המשפטי היא לא בוצעה – ונטל ההוכחה עובר לצד הנתבע.
איחור באבחון אונקולוגי: כאשר סקירה חסרה עולה בחיים
אחד התחומים הכואבים ביותר של רשלנות בבדיקות סקירה הוא איחור באבחון מחלת הסרטן. אדם שמגיע לאבחנה בשלב מתקדם שואל את עצמו לא פעם: “האם כל הבדיקות שעשיתי לא אמרו כלום?” – ולפעמים, הבדיקות כן אמרו משהו. הבעיה הייתה בפענוח, בהעברה, או בהחלטה שלא לפעול.
חשוב להבחין בין שני תרחישים שונים. הראשון הוא גילוי מאוחר שנובע מהאופי של המחלה – חלק מהגידולים אינם נראים בסקירות שגרתיות גם כאשר הבדיקה מבוצעת בצורה מושלמת. תרחיש זה אינו בהכרח רשלנות. השני הוא איחור שנובע ממחדל – בדיקה שהייתה אמורה להתבצע ולא בוצעה, ממצא שהיה ניתן לזהות ולא זוהה, או דוח שלא טופל בזמן. זהו המקרה שבו עשויה לקום עילה לתביעה.
“כרופא, אני רואה בדוחות את מה שמערכת הביטוח מנסה להסתיר כטעות סטטיסטית – ממצא שתועד בדחיקה, הגדרה שנוסחה בזהירות, מעקב שלא נקבע. המשפחות האלה מגיעות אלי כאשר כבר אין הרבה זמן, ולכן חשוב לפעול מוקדם.”
סוגי סרטן שניתן למנוע בסקירה שגרתית
לפי הנחיות ארגוני בריאות בינלאומיים ומשרד הבריאות הישראלי, קיימות תוכניות סקירה מבוססות ראיות לסרטן השד, סרטן המעי הגס, סרטן צוואר הרחם וסרטן הריאות (לאוכלוסיות מעשנים ספציפיות). בכל אחד מהסרטנים האלה, גילוי בשלב מוקדם קשור בתוצאות טיפוליות טובות יותר משמעותית – וזו הסיבה שהסקירות השגרתיות אינן “נוחות” בלבד, אלא בעלות ערך רפואי מוכח.
החלון הטיפולי שאבד
ברפואה האונקולוגית קיים מושג “חלון ההזדמנויות” – תקופת הזמן שבה גידול ניתן לאיתור, ובה הטיפול עשוי להיות יעיל ביותר. ככל שעובר הזמן מבלי שהגידול זוהה, הוא עלול לגדול, להתפשט ולעבור לשלבים שבהם אפשרויות הטיפול מצומצמות יותר. כאשר אדם מגיע לאבחנה בשלב שלישי או רביעי, והתיק הרפואי מגלה שבדיקת סקירה לפני שנתיים לא זכתה לפענוח מלא – שאלת ה”מה היה קורה אחרת” הופכת לשאלה משפטית ממשית.
רשלנות בסקירות היריון: כאשר ממצא נפספס
סקירת המערכות של ההיריון – ובמיוחד הסקירה המאוחרת בשבוע השישי-עשרים לערך – היא אחת הבדיקות הרפואיות המשמעותיות ביותר שזוג עובר בחייו. הבדיקה הזו נועדה לבחון את מבנה גוף העובר ולאפשר להורים – ולמערכת הרפואית – להיערך לאפשרויות שונות. כאשר בדיקה זו נכשלת, בין אם בגלל מחדל בביצוע ובין אם בגלל פענוח שגוי, המשמעות היא שמשפחה נשללה ממנה הזדמנות לקבל מידע קריטי ולהחליט מה לעשות איתו.
בהיבט הרגשי, מדובר בנושא כואב ורגיש. הורים לילדים עם מומים מולדים חיים עם שאלות קשות – “האם זה ניתן היה לגלות?”, “האם ניתן היה לטפל לפני הלידה?”, “מה היה קורה אם היינו יודעים?”. לא על כל מקרה יש תשובה משפטית, אך חשוב לבדוק.
“בכל תיק של סקירת היריון, אני רואה לא רק דוחות רפואיים – אני רואה משפחה שהייתה צריכה לקבל הזדמנות להחליט.”
מה בודקים בסקירת שבוע 20 ואיך זה יכול להישבר?
סקירת המערכות המאוחרת כוללת בדיקה מסודרת של כלל מערכות גוף העובר. לפי הפרוטוקול הקליני, יש לבדוק ולתעד ממצאים בכל מערכת ומערכת. המערכות המרכזיות הנבדקות כוללות:
- מוח וגולגולת (כולל בחינת חדרי המוח)
- לב ומבנהו (ארבעת החדרים, מוצא כלי הדם)
- עמוד שדרה ומערכת עצבים
- כליות ומערכת השתן
- דפנות הבטן, מעיים, קיבה
- שלד וגפיים
כישלון בסקירה יכול לנבוע ממספר גורמים: מיקום העובר שלא אפשר ראות טובה ולא נקבע תור חוזר, מכשור שאינו ברמה הנדרשת, רופא שאינו מנוסה מספיק בפרשנות ממצאים מסוימים, או לחץ זמן שמנע בחינה מספקת. בכל אחד מהמקרים האלה, אם ממצא חריג לא זוהה – והיה ניתן לזהותו בתנאים תקינים – עולה שאלה של רשלנות בבדיקות סקירה.
חובת ההפניה למוקד לרפואת עובר
כאשר רופא מומחה לרפואת האם והעובר מזהה ממצא חשוד – גם אם אינו ודאי לגביו – הוא מחויב להפנות לבדיקה מעמיקה יותר, ולא לסמן את הבדיקה כ”תקינה” ולסגור את הדוח. מוקדי רפואת עובר מתמחים בממצאים מורכבים ובבדיקות הדמיה מתקדמות, ועצם ההפניה אליהם אינה “הגזמה” – היא חלק מהפרוטוקול הקליני.
הכלל הרפואי-משפטי כאן ברור: ספק מוביל להפניה, לא להתעלמות. אם הדוח אינו כולל תיעוד מפורש של הממצא ושל ההחלטה שנתקבלה לגביו – קיים בסיס לטענה שהממצא לא טופל כראוי.
התיעוד הרפואי: הראיה החזקה ביותר בידיכם
אחד הדברים הראשונים שעורך דין המתמחה ברשלנות רפואית בודק הוא התיק הרפואי. לא מפני שהוא מחפש “לגנוב” מהמסמכים – אלא מפני שהתיק הרפואי הוא המראה האמינה ביותר של מה שקרה בחדר הבדיקות. תיק שמתועד היטב מגלה מה נאמר, מה הוסבר ומה הוחלט. תיק עם חוסרים – מגלה לעיתים דווקא את מה שלא נאמר.
בפסיקה ישראלית נקבע עיקרון חשוב: רישום רפואי לקוי, שאינו מתעד פעולות שביצע הרופא, עלול לפעול לחובת הרופא. הלאקונות בתיק – הדברים שלא נכתבו – הן לפעמים הראיה החזקה ביותר לכך שפעולה מסוימת לא בוצעה. “לא תועד – לא נעשה” הוא עיקרון שמיושם על ידי בתי משפט בתביעות רשלנות רפואית.
איך להשיג את התיק הרפואי מקופת החולים?
חוק זכויות החולה מעניק לכל מטופל זכות לקבל עותק מהתיק הרפואי שלו. הליך הגשת הבקשה כולל את השלבים הבאים:
- הגשת בקשה בכתב לגורם האחראי על תיקי מטופלים בקופת החולים או במוסד הרפואי הרלוונטי (בית חולים, קליניקה פרטית).
- צירוף תעודת זהות ופרטי זיהוי מלאים. במקרה של קטין או נפטר – יש לצרף ייפוי כוח מתאים.
- ציון תקופת הזמן וסוג המסמכים הנדרשים (דוחות בדיקות, הפניות, תוצאות מעבדה).
- המוסד מחויב למסור את החומר תוך 30 ימים. במקרה של סירוב, יש לפנות לממונה על בקשות ציבור או לגורם משפטי.
- עם קבלת המסמכים – לבדוק האם כלל ההפניות לסקירות מתועדות, האם הדוחות נמצאים בתיק, ואם חסרים מסמכים – לדרוש הסבר בכתב.
מה אומר “חוסר בתיעוד” מבחינה משפטית?
חוסר בתיעוד יכול להתבטא בכמה אופנים: דוח בדיקה שלא הגיע לתיק הרופא המטפל, היעדר רישום על כך שהוסבר למטופל שהוא זכאי לסקירה, או שתיקה מוחלטת בתיק בנוגע לסקירה אונקולוגית שהייתה אמורה להתבצע. בכל אחד מהמקרים האלה, במקרה של תביעה, נטל ההוכחה שמשהו אכן הוסבר ותועד – עובר לגוף הרפואי. כאשר הגוף הרפואי אינו יכול להוכיח שפעולה בוצעה, הפסיקה נוטה לפרש זאת לחובתו.
מתי כדאי לפנות לייעוץ משפטי? סימנים שמחייבים בדיקה
לא כל מקרה של תוצאה רפואית לא צפויה מהווה רשלנות. אך ישנם סימני אזהרה שמצדיקים לפחות בדיקה מקצועית של המקרה – בדיקה שנועדה לקבוע האם יש עילה לתביעה, לא רק לנחם.
- קיבלתם אבחנה חמורה (מום מולד, מחלה קשה) שניתן היה לגלות בסקירה שגרתית.
- הרופא לא הפנה אתכם לסקירה למרות גורמי סיכון ידועים.
- קיבלתם דוח “תקין” על בדיקה שסתרה אחר כך אבחנה קלינית.
- תוצאות הבדיקה לא הגיעו אליכם או לרופא המטפל בזמן.
- לא הוסבר לכם שיש בדיקות שאתם זכאים לבצע במסגרת קופת החולים.
- אתם מרגישים שממצא מסוים “נסגר” מהר מדי ללא מעקב מספק.
גם אם אינכם בטוחים – הייעוץ הראשוני נועד בדיוק לבהיר את המצב. הוא מאפשר לבחון את המסמכים הרפואיים ולקבוע באופן מקצועי האם קיימת עילה, לפני שמתחילים בהליך כלשהו.
ממליצה בחום מנסיון
מגבלות זמן: על התיישנות תביעה
תביעות נזיקין בגין רשלנות רפואית כפופות לחוק ההתיישנות, תשי”ח-1958. הכלל הבסיסי קובע תקופת התיישנות של שבע שנים מהמועד שבו נולדה עילת התביעה – כלומר, מהמועד שבו נגרם הנזק. אולם, כאשר הנזק לא היה ידוע לתובע, מרוץ ההתיישנות עשוי להתחיל רק מהמועד שבו הוא גילה או יכול היה לגלות את הנזק ואת הקשר לרשלנות. למרות זאת, ישנם מגבלות עליונות שאינן ניתנות להארכה, ולכן פנייה מוקדמת לייעוץ – לאחר שגיליתם שיתכן מחדל – חשובה מאוד.
למה המומחיות הכפולה משנה הכל
בתביעות רשלנות בבדיקות סקירה, האתגר המרכזי הוא לא לשכנע את בית המשפט שמשהו “השתבש” – אלא להוכיח שמה שקרה חרג מהסטנדרט הרפואי הנדרש. זה דורש יכולת לקרוא דוחות רפואיים ולפרש אותם בצורה מקצועית, לחקור מומחי רפואה בחקירה נגדית, ולזהות אי-התאמות בין מה שנרשם לבין מה שנאמר בבית המשפט.
הייחוד של ד”ר דוד שרים הוא שהכישורים האלה אינם נרכשים רק דרך ניסיון בבית המשפט – הם נרכשים גם דרך השכלה רפואית ממשית. כאשר הוא בוחן דוח סקירה, הוא מבין את המינוח, יודע מה “וריאנט נורמלי” אומר בהקשר קליני ומה הוא יכול להסתיר, ומזהה את הפרק שבו הפרוטוקול נשבר. יכולת זו אינה ניתנת לרכישה מחוות דעת של מומחה חיצוני בלבד – היא דורשת הבנה פנימית של הרפואה.
בנוסף לכך, ניסיון בחקירה נגדית של רופאים ומומחים בבית המשפט הוא כלי שמעצב את האופן שבו תיק נבנה מלכתחילה – בחירת המסמכים שיוגשו, ניסוח השאלות, ואופן הצגת הטיעון בצורה שמבנה מקצועי ומשפטי גם יחד.
שאלות נפוצות על רשלנות בבדיקות סקירה
האם כל תוצאה חריגה בסקירה מהווה רשלנות?
לא. תוצאה חריגה שזוהתה, תועדה ובוצעה לגביה ההפניה המתאימה אינה בהכרח מעידה על מחדל. הרשלנות מתרחשת כאשר ממצא חריג לא זוהה, לא תועד, לא הועבר הלאה – או כאשר הבדיקה לא בוצעה כלל למרות שהייתה אמורה.
האם ניתן לתבוע גם אם הבדיקה בוצעה אך הפענוח היה שגוי?
כן. פענוח שגוי הוא עילה לתביעה בדיוק כמו אי-ביצוע הבדיקה. אם ממצא שהיה אמור להצדיק המשך בירור סומן כ”תקין”, וכתוצאה מכך נגרם נזק – ייתכן שקיימת עילה. הנושא טעון בחינה מקצועית של התיק הרפואי.
מה קורה אם הרופא טוען שלא היה ניתן לגלות את הממצא?
זו טענת הגנה נפוצה. כדי להתמודד איתה, יש להגיש חוות דעת רפואית מנוגדת שתבחן את תנאי הבדיקה, הציוד, ניסיון הבודק והפרוטוקול שנדרש. בתי המשפט שוקלים את שתי חוות הדעת ומחליטים לפי מכלול הנסיבות.
כמה זמן לוקח הליך משפטי בתחום זה?
הליכי רשלנות רפואית בישראל נמשכים בדרך כלל בין שנתיים לחמש שנים, תלוי במורכבות התיק, בשלב שבו הוגשה התביעה ובאפשרות להגיע להסדר מחוץ לכתלי בית המשפט. הייעוץ הראשוני יאפשר הערכה מקדמית של הציפיות הריאליות.
האם הייעוץ הראשוני כרוך בעלות?
ניתן לפנות לייעוץ ראשוני אישי עם ד”ר דוד שרים לקבלת הערכה ראשונית של המקרה. הייעוץ נועד לאפשר לכם להבין האם קיימת עילה לפני שמתקבלת כל החלטה בדבר המשך.
מה ההבדל בין תביעה לפי חוק זכויות החולה לבין תביעה בנזיקין?
ניתן להגיש תביעה הן במסגרת עוולת הרשלנות (פקודת הנזיקין) והן בטענה של הפרת חובת יידוע לפי חוק זכויות החולה.
רשלנות בבדיקות סקירה היא חלק ממכלול רחב יותר של רשלנות רפואית באבחונים ובדיקות, וכשל באבחון עשוי להתעורר גם בהקשרים אחרים – כמו איחור באבחון שבץ מוחי. משרד עורך דין רשלנות רפואית ד”ר דוד שרים ושות’ בוחן כל מקרה לגופו מתוך הבנה רפואית ומשפטית כאחד.
