ת.א. 2537/08 עיזבון המנוח נזאל בראא ואח' נ' ד"ר קושניר ואח'
התביעה עניינה במקרה שבו החליט רופא, בבית חולים ממשלתי [השייך למדינת ישראל], להכליל בניסוי קליני תינוק בין כמה חודשים, אשר מצבו הרפואי לא אפשר את הכללתו בניסוי. לטענת התובעים מדובר ברשלנות רפואית, שכן כתוצאה מהשתתפותו של התינוק בניסוי הקליני, הוא נפטר מספר שעות לאחר מכן.
התביעה הוגשה כנגד הרופא שצירף את התינוק המנוח לניסוי הקליני וכנגד בית החולים פוריה השייך למדינת ישראל.
הנתבעת, מדינת ישראל, טענה כי מאחר שהרופא עובד בבית חולים ממשלתי, ומכוח החוק לתיקון דיני הנזיקין, רופא שעבד בשירות המדינה ונתבע ברשלנות רפואית זכאי לחסינות על מעשיו, מכוח היותו עובד ציבור. מדובר בתביעה שנוהלה בסמוך לחקיקתו של סעיף חוק שמקנה לעובדי ציבור הגנה שלטונית, והמדינה ניסתה להרחיב את החסינות גם על רופאים.
התובעים שיוצגו על ידי עורכי הדין ד"ר דוד שרים ועו"ד ליאת שחר, טענו, כי עצם העובדה שהרופא עובד בבית החולים לא מקנה לו חסינות עובד ציבור, מאחר שלא מדובר במעשה שלטוני שנעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני של הרופא. בנוסף, טענו התובעים כי הדבר ייצור אפליה בין רופאים העובדים בבתי חולים ממשלתיים לבין רופאים העובדים בבתי חולים שאינם ממשלתיים [כגון בתי חולים של קופת חולים כללית ובתי חולים פרטיים].
כבוד השופטת נאוה בן-אור, מבית המשפט המחוזי בירושלים, קבעה כי טענת הנתבעת נדחית: "המסקנה המתבקשת היא כי החלת הוראת החסינות על רופא המועסק בבית חולים ממשלתי הינה מלאכותית עד מאוד, ואינה משרתת את התכלית המובהקת לשמה נקבעה הוראת החסינות. ככלל, רופא המועסק בבית חולים ממשלתי אינו מפעיל סמכויות שלטוניות. תביעת נזיקין בגין רשלנות רפואית המוגשת נגדו, דבר אין לה עם סמכויות כאלה. ההחלטה לכלול את בנם התינוק של תובעים 2 ו-3 בניסוי הקליני נשוא התביעה, אינה יונקת מסמכויות שלטוניות, אלא היא תולדה של שיקול דעת רפואי. ההבדל היחיד בין נתבע 1 לבין רופא בבית חולים פרטי מתבטא בזהות משלם משכורתו. הבדל זה אינו יכול להצמיח טעם ענייני להחלת הוראת החסינות על רופא שמשכורתו משולמת על ידי המדינה, להבדיל מרופא אחר. בשני המקרים המדובר בפעולה זהה, הנובעת מהיותם רופאים. היותו של האחד גם עובד מדינה בדרך מקרה, אינה מעלה ואינה מורידה".
- בניית אתרים