ת"א 3754-10-07 ד"ר כהן-אדד ואח' נ' ד"ר וגנר ואח'
מדובר בתביעה שהוגשה כנגד מומחה רפואי, פסיכיאטר ילדים, שמינה בית המשפט לענייני משפחה, לצורך קביעת משמורת על בתו הקטינה של התובע. בסופם של ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה, ובהתבסס על חוות הדעת שהגיש הנתבע, בה המליץ שהמשמורת על הקטינה תינתן לאימה, קבעה השופטת, שהמשמורת על הקטינה תהיה של האימא.
הצד הניזוק, האבא, הוא רופא במקצועו, אשר טען כי הרופא הפסיכיאטר שבדק אותו ואת התיק התנהל ברשלנות לא ערך בדיקות בסיסיות שהיה חייב לבצע, וכי מסקנותיו אינן מעוגנות בחומר שעמד לפניו.
בעקבות פסק הדין שנתן בית המשפט לענייני משפחה, אשר הסתמך על חוות הדעת של המומחה מטעמו, הגיש התובע תביעת נזיקין ברשלנות רפואית כנגד הרופא-המומחה, בה טען כי הרופא המומחה שמונה על ידי בית המשפט נהג ברשלנות, וכי נגרם לו נזק חמור כתוצאה מחוות הדעת שמסקנותיה מתבססות, לשיטתו, על אבחונים רשלניים.
נציין כי תביעות נגד מומחים רפואיים שממנים בתי המשפט הן נדירות.
מיד לאחר הגשת התביעה, טען הנתבע שיש לדחות את התביעה נגדו על הסף ממספר סיבות.
אחת הטענות של הנתבע הייתה, שהתביעה הנזיקית מהווה ניסיון לעקוף את עקרון סופיות הדיון, שהרי התובע מנסה לערער על פסק דין סופי וחלוט, של בית המשפט לענייני משפחה, במסווה של תביעת נזיקין נפרדת וחדשה.
טענה נוספת של הנתבע הייתה שהוא מונה כעד מומחים מטעם בית המשפט לענייני משפחה ולכן חלה עליו החסינות הקבועה בסעיף 8 לפקודת הנזיקין ומוקנית לכל שופט, ולכן לא ניתן להגיש נגדו תביעה בגין עוולה שעשה בעת מילוי תפקיד המעיין [כמו] שיפוטי.
התובע טען שלא מדובר בעקיפה של עקרון סופיות הדיון שכן הסעד המתבקש בתביעה זו הוא סעד הפיצויים. כלומר, מדובר בתביעה הנסמכת על עילה נפרדת וחדשה נגד מי שלא היה בעל דין בהליך הקודם.
בנוסף טען התובע, שיוצג על ידי עורכי הדין ד"ר דוד שרים ועו"ד ליאת שחר, שאין תחולה במקרה הזה לסעיף 8 לפקודת הנזיקין, שכן אם לא תוכר חובת הזהירות כלפיו, כמי שעניינו נדון בבית המשפט, ואם כן תינתן חסינות למומחים שעורכים חוות דעת, "יפגע האינטרס הציבורי בהרתעה ובשמירה על עקרון תום הלב של המומחה המחויב במתן חוות דעת העומדת בסטנדרט הראוי. מצב זה יביא לתוצאה בה מומחה שהכין חוות דעת רשלנית, כלל בה עובדות שאינן נכונות ועקב כך נגרמה הטעייתו של בית המשפט, לא יחוב כל חבות אישית בגין מחדליו".
נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז,השופטת הילה גרסטל, קיבלה את טענות התביעה ברמה העקרונית ופסקה, לראשונה, כי ניתן לתבוע ברשלנות רפואית מומחה רפואי שמונה כעד בידי בית המשפט. השופטת דחתה את בקשת הנתבע לדחות את התביעה כנגדו על הסף. בית המשפט קבע שסעיף 8 לפקודת הנזיקין מעניק הגנה מפני תביעה בנזיקין לכל "המבצע פעולת שיפוט" בגין עוולה שעשה במילוי "תפקידו השיפוטי". "הסעיף מקים מחסום דיוני בפני הגשת תביעה בנזיקין נגד בעל משרה שיפוטית ובורר. אין מדובר בהיעדר אחריות מהותית בנזיקין אלא במחסום דיוני לאכוף אחריות זו באמצעות תביעה".
לעניין טענת הנתבע כי כמומחה מטעם בית המשפט הוא ביצע תפקיד "שיפוטי" או "מעין שיפוטי" ולכן עומדת לו חסינות מפני תביעה בנזיקין בדומה לחסינות העומדת לרשות השופטת או למוסד הבוררות. קבע בית המשפט כי אינו מקבל טענה זו: "אמנם ניתן לראות את המומחה מטעם בית המשפט כזרועו הארוכה של בית המשפט הנסמך על חוות דעתו של המומחה ועל מסקנותיה המקצועיות, ואולם, סמכות ההכרעה אם לקבל את מסקנות חוות הדעת או לדחותן נתונה בידיו של בית המשפט. משכך, תפקיד המומחה הוא אך לחוות דעה מקצועית ובמידת הצורך להיחקר על מסקנותיו ואין הוא נדרש להכריע בסכסוך. נוכח האמור לא ניתן לגזור גזרה שווה מתפקיד הבורר… לו נתונה החסינות השיפוטית, לתפקידו של המומחה, כפי שסברו המבקשים. משלא ניתן לראות בתפקיד המומחה כפונקציה שיפוטית מבחינת דיני הנזיקין, היינו, אין התפקיד עונה על התנאי הראשון לקיומה של חסינות לאדם שאינו בית המשפט, ועל אף שההליך במסגרתו מבוצע התפקיד הוא הליך משפטי, אין המומחה יכול ליהנות מהחסינות הנתונה לרשות השופטת ואין לראותו כממלא תפקיד "מעין שיפוטי"".
עוד קבע בית המשפט כי, "עדות מומחה מטעם בית המשפט אינה שקולה לעדות רגילה של עד המספר את שקלט באמצעות חושיו. מומחה מוסר עדות שרובה היא עדות סברה המתבססת על ניתוח מקצועי של הנתונים העובדתיים המובאים לפניו. היינו, העד המומחה חובש שני כובעים: בכובעו האחד של המומחה והשני של העד. אין חולק שכובעו כמומחה הוא כובעו העיקרי ואילו כובעו כעד הוא תפקידו המשני והנלווה, ומשום כך, לדעתי, אין לראות את עדות המומחה כעדותו של עד רגיל ולהסיק שכפי שמוקנית חסינות לעד המעיד בהליך משפטי, כך יכול גם המומחה לחסות תחת צילה של חסינות זו באופן מוחלט".
- בניית אתרים