תביעות רשלנות רפואית של ילדים

תביעות רשלנות רפואית של ילדים

ילדים הם בדרך כלל אוכלוסייה בריאה, אולם גם אצלם יש תחלואה, שלעיתים שונה מאשר אצל מבוגרים, ושצריך לזהות אותה.

לא ניתן לפטור את ההורים באמירות כפי שכבר שמענו מרופאים: זה סתם וירוס, הוא מתחזה, הוא מנסה להתחמק מבית הספר, או אתם סתם היסטריים, וצריך לבדוק את הילד בדיקה מקיפה, ובוודאי במקרים בהם מדובר על ילד קטן שאינו יודע לדבר ואינו מסוגל לשתף פעולה ולספק לרופא הסברים על הרגשתו, כאביו וכו'.

צריך להבין שאצל ילדים, ובמיוחד אצל ילדים צעירים, שאינם יודעים לדבר ו/או שאינם מסוגלים לתאר את הכאבים שלם ו/או לשתף פעולה עם הרופא, חשוב מאוד לקרוא את סימני האזהרה המופיעים אצלם וחשוב מאוד להקשיב להורים, כי הם מכירים את הילד שלהם יותר מכל אחד אחר ובטח שיותר מהרופא, והם אלו שיודעים לזהות שינויי התנהגות אצל הילד שלהם.

כשלא מקשיבים להורים, כשלא עושים בדיקה רצינית וכשמפספסים ממצאים שכל בדיקה שטחית הייתה מעלה ושהיה צריך להתייחס אליהם, מדובר ברשלנות רפואית.

על הרופאים לזכור, שכאשר הורה לוקח את הילד שלו לחדר המיון או לבדיקה אצל רופא הוא בדרך כלל מודאג מאוד, הרבה יותר מאשר אם היה פונה בשל בעיה רפואית שלו עצמו. לפעמים, כאשר על הרופא מוטל עומס ו/או כאשר אין לו סבלנות להקשיב להורים ו/או כשהוא אומר איזה משפט שההורה לא הבין אותו או תפס אותו כלא ראוי, ההורה נעלב ומתחיל בין השניים – הרופא וההורה – מאבק של אגו באגו, ועניינו של הילד נשכח. כולם כועסים, הרופא משחרר את הילד בלי בדיקה רפואית רצינית וללא טיפול מתאים, מצבו של הילד מחמיר, ואלו המקרים קלאסיים של תביעות רשלנות רפואית.

תביעות של ילדים מתנהלות באותה הדרך כמו תביעות של מבוגרים, אולם קיימים שני הבדלים עיקריים: הראשון, התובע הוא לא הילד אלא הוריו המשמשים לו כאפוטרופוסים טבעיים, וחשוב מאוד להצליב את הסיפור שלהם עם הרשומות הרפואיות של הילד כי לא תמיד כל המידע הרפואי כלול בהן; והשני, תביעות של ילדים ניתן לתבוע עד הגיעו של הילד לגיל 25 (למעט תביעות של רשלנות במהלך ההיריון אותן ניתן לתבוע עד גיל 7 בלבד).

דוגמאות לרשלנות רפואית אצל ילדים בהם טיפלנו: ילד שמתלונן על כאבי בטן, נלקח על ידי ההורים לחדר המיון, משתחרר עם כדורים נגד כאבים, חוזר למחרת ושוב נשלח הביתה, ואחרי יומיים נוספים מתפוצץ לו התוספתן (אפנדיציט) בבטן, ובמקום ניתוח אפנדיציט פשוט זה הופך לניתוח חירום מסובך בשל המוגלה שהתפזרה בבטנו של הילד; או למשל, ילד שמתלונן על כאבים חזקים בבטן התחתונה, מגיע לרופא, לא נבדק כראוי, ולאחר כיומיים מתגלה שהוא סובל מתסביב אשך, אשר בשלב זה הרופאים כבר נאלצים לכרות, בשעה שאם הרופא היה בודק בזמן הוא היה מסובב את האשך בחזרה ולילד לא היה נגרם כל נזק; או מקרה של פג שנולד עם כלי דם כלשהו שלא נסגר לפני הלידה כפי שהיה צריך להיסגר באופן טבעי, והיה צורך לסגור את כלי הדם בצורה ידנית באמצעות ניתוח, וכירורג שהוא לא כירורג ילדים ושלא מכיר כמו שצריך את המבנים האלה שהם כל כך קטנים אצל תינוקות ובוודאי אצל פגים, החליט לנתח אותו, וסגר את כלי הדם בצורה לא נכונה וחיבר אותו למקום לא נכון, ולצערנו התינוק נפטר כתוצאה מהניתוח הרשלני.